נגישות פיזית

תכנון סביבה פיזית לאנשים עיוורים וכבדי ראיה

קטעים נבחרים מתוך הרצאתו של אדריכל דוד ילין שהועברו בפני פורום ארצי של בעלי מקצוע מתחום העיוורון באגודה ב - 8.12.02

מבין החושים של האדם חוש הראיה הוא החשוב ביותר לצורך תיפקוד בסביבה הפיסית.
האדם פועל ביחסי גומלין עם סביבתו - סביבה אישית, סביבה חברתית וסביבה פיסית. ביחסי הגומלין האלה ישנם משתנים אישיים וסביבתיים.
המשתנים הסביבתיים הם עצמים בשטח, מכשולים, מטרדים, מעשי פשע, תנאים להתמצאות וזמינות של שירותים.
על מנת לפעול ולתפקד בסביבה נדרשת הסתגלות אישית מצד אחד ושינוי הסביבה הפיסית מצד שני.
הסתגלות לסביבה היא אישית - תלויה בכישורים השונים של האנשים השונים, ועקב כך היא שונה מאדם לרעהו. התאמת הסביבה הפיסית מתבצעת ע"י הקהילה כהשלמה ליכולת האישית ובמטרה ליצור תשתית אופטימלית להשגת יעדים אישיים יום יומיים, באופן עצמאי ומכובד.

חוק, תקנות ותקנים

על מנת לעגן את מחויבותה של החברה לבעלי מוגבלויות נחקקו חוקים שונים.
ראשון היה חוק התכנון והבניה שבתקנותיו משנת 1970 קבע "סידורים מיוחדים לנכים בבניין ציבורי".
למרבה הצער חוק התכנון והבניה איננו מתייחס לכבדי ראיה ועיוורים למעט הוראות לגבי סידורים במעלית: כפתורי הפעלה בולטים, בגודל של 20 מ"מ לפחות, מספרים מוארים וצלילים שונים המודיעים של כיוון תנועת המעלית ועל התקרבותה לקומה. תקנות החוק בדבר סידורים מיוחדים לנכים מתייחסות בעיקר לניידות - בעיקר של אנשים בכסאות גלגלים. בעקיפין מסייעות מספר תקנות גם לעיוורים כדוגמת אלה המדברות על מעקות ומסעדים והבדלים בין מפלסי רצפה.

ב-1988 נחקק "חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים)" העוסק במעברי חצייה ובמעבר במדרכות. התקנות מתייחסות במפורש לתנועה בכסא גלגלים והוא מסתפק ב"מרווח למעבר נוח לעגלת נכים" במדרכה.

הוגשה לכנסת הצעת חוק לקויי ראיה (התאמת מעליות, שילוט במשרדים וסימון שפת מדרגות).
ב-1.1.1999 קיבל תוקף "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" ובו פרק נגישות.
המטרה המנוסחת היא:

"להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מירבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו."

לחוק זה אין עדיין תקנות העוסקות בנגישות גופא, אך ניתן לראות בו חוק גורף ולו רק הסעיף האוסר אפליה. פסקה אחת נוגעת לניידות בצמתים ומדרכות אשר "... יבנו בהתאם לצרכי הניידות של אנשים עם מוגבלות".
"צרכי ניידות" משמעם "תנוחה ועצמאית על מדרכה ובין המדרכה לכביש וקירבה לשירותים ציבוריים".

בשנת 1988 אושר חלק 1 (נגישות הסביבה הבנויה: עקרונות ודרישות כלליות) של תקן ישראלי.
לתקן יש 5 חלקים, ובהם:
חלק 2: הסביבה מחוץ לבניין
חלק 3: פנים הבניין
חלק 4: תקשורת
חלק 5: יחידות דיור ויחידות אכסון.
תקן זה כולל בחלקיו השונים את העיוורים וכבדי הראיה.
תקנות החוק עדיין אינן מפנות אל התקן החדש ועקב כך קשה לכפות אותו על מתכננים ויזמים.

בעיות בתיפקוד בסביבה הפיסית

את הבעיות ניתן למיין באופנים שונים באולם, בהקשר של הסביבה הפיסית קל לנסחם על פי הפתרונות, בהבחנה בין סביבות פיסיות שונות. זוהי חלוקה בין הסביבה הפרטית והסביבה הציבורית. הסביבה הפרטית הינה הדירה והבית. הסביבה הציבורית למחצה היא חצר הבית ובפרט החצר המשותפת. הסביבה הציבורית נחלקת לרחוב ולבניין ציבורי.
תכנון הדירה או הבית צריך להעשות על פי צרכים ודרישות יחודיים, כמוהו כתפירה סלונית והוא מצריך דיון נפרד.
תכנון הסביבה הציבורית דומה לקונפקציה וניתן לקבוע לו עקרונות, קריטריונים ומדדים על בסיס מכנה משותף רחב.

פירוט הבעיות:

בחירת ציר תנועה - מרחקים, פניות, מכשולים ומטרדים, אזורים עם נוחות בתנועה.
הזדהות לאורך ציר התנועה - נקודות ציון, מכשולים, מעברי חצייה.
בטיחות בתנועה - מכשולים, מעברי חצייה, שינוי מפלסים.
חשש מאלימות - קושי או אי יכולת לזהות איום מצד אנשים ולהתגונן מפניו.
זיהוי היעד - כניסות לבניין, מציאת החדר המבוקש, איתור וזיהוי מוצר מבוקש.
הפעלת מכשירים ומתקנים ברחוב ובבניין - טלפון, כספומט, מעלית, אינטרקום, רמזור, מפסקי תאורה.
שימוש בתחבורה ציבורית - זיהוי תחנה, זיהוי מספר האוטובוס, לימוד זמני נסיעות, זיהוי תחנת היעד.
תחושה של הפרעה לאחרים במהלך התנועה - התקלות באנשים, עיכוב תנועה, פגיעה באנשים עם המקל.
אובדן אנונימיות - העיוור מתבלט מאד בשטח ובעיקר בשטח בלתי נגיש עבורו.

מטרת התכנון

לתכנן סביבה המאפשרת נגישות עצמאית ככל האפשר אל השירותים השונים, במקומות של פעילות חברתית ותרבותית ומעורבות פעילה ככל האפשר בכל התחומים. על הסביבה לעודד את האדם להתמודדות לצורך השגת העצמאות ולשמירה על מעורבות וזהות.

קריטריונים לתכנון עבור לקויי ראיה

הקריטריונים האלה צריכים לבוא בנוסף או בפירוט יתר לעקרונות בסיסיים של תכנון כמו: נגישות, נוחיות, נוחות, בטיחות, עצמאות.

פשטות - לצורך הקלה על התמצאות. מבנה פנימי פשוט של בניין, פשטות שימוש במכשירים, הצטלבויות פשוטות.
דמיון ואחידות - בין מוקדי שירות כמו סניפי דואר ובנקים, בין מרכיבים שונים בקומות שונות, מיקום ידית של מיכל הדחה בשרותים, סוג ידית של דלת, לוח הפעלה של מעלית, גודל ומספר מדרגות.
סדר ושיטה - הימנעות משינויים לא רגילים בציר תנועה, מיקום שירותים ליד כניסות ושטחים ציבוריים בבניין, גובה אחיד לשילוט ליד דלתות, מיקום באותו צד של הדלת. חשוב במיקום קבוע וידוע של שילוט קולי.
הדגשה - של רהיטים, מכשירים וחלקי בניין המסכנים את העיוור (מזגן בקיר, עמוד תאורה, ספסל, אבן שפה) ומנגד - הדגשה של פריטים ואביזרים לשימושו של העיוור (טלפון ציבורי, לחצן ברמזור, ספסל). נעשית בעיקר ע"י יצירת ניגודיות בגוונים ובכרומה (שחור-לבן). שימוש בתאורה ממוקדת להגדלה הנראות (שלט וטקסט). ניגודיות בין גוון משקוף לקיר, הדגשת רומי מדרגות ע"י תאורה. שימוש בצבעים חמים.
הבלטה - בדומה להדגשה אך בדגש על הגדלת נוכחותו של עצם מסוים ויצירת שונות ביחס לרקע שלו (שילוט), הבלטה של כפתורים במעלית, הבלטה או השקעה של אותיות בשלט. הבלטה היא גם שימוש בגוון בהיר (צהוב, כתום) או חם (כתום, אדום) על רקע של גוונים קרים (כחול, סגול).
הגברה - הגברה של מסר קולי, אותות קוליים.
התרעה \ אזהרה - אמצעים לצורך התרעה מפני מכשולים ומפגעי בטיחות. הבלטה והדגשה של מחסומים לרכב, שינוי טקסטורה וגוון לפני ירידה למעבר חציה, לפני מדרגות וכבישים. סימון שולי מדרכה נגד נפילה, סימון בקצה מעקה או מאחז יד.
הכוונה - שילוט (טקסט, חץ) או מסר קולי, משטח אזהרה לפני דלת אוטומטית המתווה כיוון למרכז הפתח. פס במרקם שונה לרוחב מדרכה המפנה אל כניסה לבניין.
הנחייה - רצף של סימנים לסימון מסלול תנועה. פס בגוון מנוגד על גבי הרצפה או המדרכה או על גבי הקיר (ברחוב, במרכז מסחרי, באולמות של ירידים). פס בולט או בטקסטורה שונה מסביבתו בגוון מנוגד לסביבה או לא (בעיקר במדרכות מרוצפות באבן ובכיכרות כנ"ל). מעקה או מאחז יד (במסדרון, לאורך שביל בגן), אבן שפה בשבילי גן: "נגששה כעיוורים בקיר" (ישעיהו נ"ט, 10), "כאשר ימשש העיוור דרכו באפלה" (דברים כ"ח, 29).
תנאים לשימוש בחושים חלופיים - ריח כנקודת ציון או יעד (קונדיטוריה, צמחייה), מידע קולי מטייפ, כספומט, מעלית, אות איות ממשדר, זמזם ברמזור. מרקם שונה במדרכה, במעבר חציה, בפס הנחיה. מעקה, מסעד, אותיות בולטות או שקועות, סמלים בולטים.
נקודות ציון - זמזם ברמזור לזיהוי מעבר חציה וכיוון החצייה, סימון בולט או מוטבע של מספר קומה על גבי מעקה, אות קולי במעלית לציון הקומה, צמח ריחני ליד כניסה או בפינת רחוב, פינה זוויתית בקצה מסדרון או ליד מעלית (להימנע מקירות מעוגלים).
בטיחות - ריהוט עם קצוות מעוגלים, בליטות בניין מעוגלות, מכשול מרופד (עמוד בבניין), נטיעה מתחשבת (צמח מותאם בגודל לרחוב, אינו בולט לנתיב ההליכה ואינו מצריך גיזום למניעת מפגע), תחזוקת מדרכות. הרחקת מכשולים מנתיב התנועה (אל שולי מדרכה או קרבת קיר, הרחקת ספסל מתחום המדרכה), "לפני עיוור לא תשים מכשול" (ויקרא י"ט, 14), "וכאין עיניים כשלנו בצהריים" (ישעיהו נ"ט, 10).
סימון גבול לשולחנות על המדרכה. סימון קירות שקופים ודלתות שקופות. סיומת בולטת במאחז יד. תאורה מתאימה ורצופה.
ניקוז - ליצירת מסלול הליכה מחוץ לנגר עלי ולמניעת שלוליות.

גורמים ומרכיבים בתכנון

גורמים בתכנון ומרכיביו ניכרים כבר בקריטריונים אך ציונם בנפרד מסייע לפיתוח שימוש מוצלח יותר במענה לצרכים הייחודיים של לקויי הראיה.

צורות וגודל של חלל - חלל גדול מקשה על הזדהות מאחר שקשה למצוא בו נקודות ייחוס. חלל עגול אינו מעניק נקודות ציון לקביעת מרחקים וכיווני תנועה. חלל עם פינות זוויתיות מסייע לכך.
גוונים - השימוש בצבע מצריך ידיעה של תורת הצבע יחד עם ידיעת ההשלכות של לקויות ראיה שונות על קליטת הצבע. גוון יכול למול משמעות מסוימת גם כאשר הטקסט אינו ברור לגמרי, כדוגמת האדום בשלטי אזהרה. יש לקחת בחשבון שגוונים מסוימים נראים באופן שונה ביום ובלילה - בתנאי תאורה טובים ובתאורה חלשה. הצבעים הראשונים הנפגעים הם: אדום, כחול וירוק. הם נתפסים במקרה כזה כאפורים. כך קורה גם עם הסגול, הוורוד והטורקיז. צבע מתכתי כמו זהב וכסף יאבד את הגוון המקורי בזווית מבט מסויימת וייראה כהה עד כהה מאד (זהב). גוונים ייראו כהים יותר על רקע של אור חזק כמו דרך חלון.
ניגודים - שימוש בגוונים משלימים כמו ירוק ואדום, צהוב וסגול, כתום וכחול ייעשה תוך התחשבות בתנאי התאורה ומגבלות כגון עיוורון צבעים. הניגודיות מושפעת מרמת התאורה וממגבלות הראיה. כך למשל יעלם הניגוד בין אדום לירוק בחשכה או בעיניו של עיוור צבעים. הצהוב והאפור יוצרים ניגוד מרבי. בדומה לכך גם צהוב וכחול. ניגוד קיים בין גוונים וגם בכרומה, כלומר בסולם של לבן-שחור. ניגודיות טובה מושגת בצירופים הבאים: שחור או כחול כהה על רקע לבן או על רקע צהוב בהיר ולהיפך.
גוון בהיר על רקע כהה נראה היטב בשלטים. ללבן יש תכונה להיראות גדול ממידותיו ולכן אותיות על רקע לבן תיתפסנה בעיני הרואה כקטנות יותר.
צבע המשמש להעברת מסר עלול להיבלע ברקע שלו, למשל: מכשול ירוק בגן (עמוד, מעקה), שלט עם אותיות על רקע שקוף כאשר האותיות אינן נבדלות מהרקע שמאחורי השלט.
אור - קיום של אור הוא תנאי בסיסי לראיית צבע, לכן צריך להשתמש בתאורה בהתאמה לצבעים המתוכננים. אור חזק מדי יגרום לצמצום האישון ולקליטה פחותה של הצבע.
לאנשים קשישים נדרשת רמה גבוהה יותר של תאורה. עבור כבדי ראיה יכולה תאורה גבוהה להקשות או להועיל. יש לבחון זאת לגופו של מקום והמשתמשים בו. יש להימנע מתאורה ישירה אל העיניים ורצוי להקרין את האור מהתקרה או מהקיר. ע"י שימוש בתאורה מכוונת או ממוקדת מדגישים מדרגות, שלטים ומעקות. תאורת פלורוסנט רצוי שתהיה צהובה מאחר שזו הלבנה מסנוורת.
יש להימנע מתאורה מהבהבת. כמו כן חשוב לשמור על רצף של תאורה או להימנע משינויים חריפים בתאורה.
צלילים - הצלילים כוללים קול אנושי, קול מכני (הודעה בטלפון, טייפ, אותות משדרים, רמזור מזמזם ועוד), ומוסיקה. צלילים משמשים כאמור לעיל תחליף לראיה. באמצעותם מועברים מסרים המסייעים במציאת דרך והיעד, בהתנהגות (הוראות), בתיפקוד יומיומי (חיוג בטלפון ובכספומט, חיוג קוד כניסה לבניין או לחדר), במעורבות בחברה ובחוויה הכללית (האזנה לרדיו ולטלוויזיה).
כיוון שכך צריך שמסר קולי יזוהה, יישמע היטב ויובן.
חושים:
- שמע - על מנת שחוש השמע יהיה יעיל כתחליף לראיה יש ליצור תנאים לקליטה טובה של מסר צלילי. לכך נדרש תכנון נכון של עצמה ותדרים ותכנון אקוסטי המונע או מפחית רעשי רקע. האקוסטיקה חשובה ביותר להשתתפות במפגש בין אישי שבו אין העיוור יכול להיעזר בקריאת שפתי הדובר לצורך השלמת הקליטה של הנאמר. תשומת הלב לתנאים אקוסטיים ולטיב הצליל חשובה לאנשים קשישים ששמיעתם נפגעת מדרך הטבע עם העלייה בגיל.
- ריח - מעט מאד ניתן לעשות על מנת לסייע ללקויי ראיה באמצעות ריח. כמה מהאמצעים הם: צמחיה ריחנית כעזר להתמצאות ולחוויה הרגשית (הנאה מהריח, זיהוי הצמח, זכרונות, זיהוי חילופי עונות), הפצת ריח ממסעדה או קפיטריה בבניין לצורך התמצאות וסיוע בחוויה גסטרונומית.
- מישוש - שימוש במרקמים שונים על המדרכה, כביש, כיכר. סימנים ואותות על שלט, לע מסעד, על מעקה.
מיכשור מסייע - אופן השימוש במיכשור אישי נתון בידי מתכנן, כמו: מיקום משדרים שונים המסייעים להתמצאות, שימוש באבן שפה לאדם משתמש במקל נחיה, פקס. במקום טלפון.
נקודות ציון - פינות בבניין, סימון על גבי מדרכה באמצעות שינוי במרקם, תאורה מוקדית, צליל מוגדר.
חומר ומרקם - ריצופים שונים כולל לינוליאום, פרקט ושטיח, גימור של פני הקיר, שינוי במרקם מסעד בקצהו.
שילוט - מנוגד לרקע ומנוגד בין אות לשלט, מובחן מרקע כללי ע"י מסגרת כהה, גובה מתאים לקריאה. פונט ברור, גודל אות, אפשרות גישה לשלט לצורך קריאה או מישוש.
מכשולים - "לפני עיוור לא תשים מכשול" (ויקרא י"ט, 14).
בתכנון של סביבה פיסית - חדשה ומותאמת לבעלי מוגבלויות - צריך לזהות מכשולים, המכשול יכול להיות עצם קיים כגון: עמוד, בליטה מבניין, ספסל, או מרכיב מתוכנן שעלול להוות מכשול בגלל צורתו או מיקומו.

סוגיות ובעיות

אפשר לנסח כללים והנחיות לתכנון של סביבה פיסית עבור לקויי ראיה, ולהציע פתרונות מפתרונות שונים, שחלקם הוצגו לעיל. אולם, תכנונה של סביבה לעיוורים מתבצע במציאות המוכרת של אילוצים ומפגש עם צרכים של אנשים אחרים, עם מוגבלויות אחרות.
באופן כללי תתאים סביבה שתוכננה בהתחשב לצרכיהם של העיוורים גם למוגבלים בתנועה.
להלן כמה מהבעיות בפניהן ניצב המתכנן:

פסי אזהרה והנחיה על מדרכה - חשוב ליצור פס צמוד לאבן השפה, בגוון נוגד למגוון המדרכה על מנת להבליט את גבולה של המדרכה. אם פס כזה מיועד גם להנחיה הוא יכול לגרום לתאונות מאחר שריהוט רחוב (עמודי תאורה, תמרורים ושלטים) מוצבים קרוב לכביש. ניתן ליצור פס הנחיה נפרד אשר יוליך את כבד הראיה במרכז המדרכה. במקרה כזה צריך להבטיח מרחב בטוח משני צדדיו ולהימנע מפניות חדות. מיקום פס הנחיה במרכז המדרכה עלול לעורר בעיה של הפרעה לשטף תנועת הולכי הרגל עקב תנועתו האיטית של העיוור והמניפות שהוא יוצר עם מקל הנחיה שלו.
השימוש בגוונים מנוגדים וגוון צהוב כשלעצמו עלול לפגוע בעיצוב המקורי וליצור צרימה אסתטית ברחוב.
תכנון חללים קטנים לנוחיותו של העיוור איננו מתאים לפרוגרומות תכנוניות מסוימות, בעיקר בבנייני ציבור גדולים. נכון הדבר גם לגבי הרצון להימנע מקירות עגולים.
הגדלת שטח ונפח של עמודים לסוגיהם על מנת להבליטם, כרוכה במחיר נוסף ובתפיסה גדולה יותר של שטח קרקע.
שילוט העונה על צרכיו של האדם העיוור אמור להיות גדול יחסית, עם פונטים פשוטים וגדולים ובגוונים מנוגדים. שימוש בגוונים ובניגודים הנראים היטב ללקויי ראיה מגביל את מעצב הסביבה והשלט ומונע דקויות עיצוביות היוצרות חוויה עשירה יותר אצל בעלי הראיה הנורמלית.

סיכום

יש לפעול להחדרת המודעות לצרכיהם הייחודיים של העיוורים על מנת לסלול דרך להכללתם בתכנון. החדרת המודעות תתחיל במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, הנחלת הידע תתבצע גם באמצעות התקשורת וגם במוסדות התכנון.
הכרה בצרכים והבנתם הן תנאי ראשוני לתכנון המשלב את העיוור בסביבתו.
התכנון מחייב בקיאות בתורת הצבע, היכרות עם נקודות ניגוד וסתירה ופתרונות מתאימים שננקטו בעבר.
רכישת הידע בלוויית תכנון מושכל ומקצועי עשויים לאפשר מתן תשובות לבעיות התכנוניות שהוזכרו לעיל ולבעיות אחרות אפשריות.
תכנון המתחשב באנשים בעלי מוגבלות ייצור סביבה המאפשרת להם לתפקד בה וסביבה נוחה ומתאימה יותר לשימוש כל בני האדם.